קיימים מקרים רבים בהם, חרף סברת בתי הדין לעבודה כי הסעד הראוי ביותר מהותית בנסיבות בהן פוטר עובד שלא כדין הינו סעד האכיפה לפיו על המעסיק להשיב את העובד לעבודה ממנה פוטר שלא כדין, נשללה האפשרות למתן צו אכיפה בשל ניתוק ממושך של יחסי העבודה ושינויים שחלו במקום העבודה מיום פיטורי העובד ועד למועד מתן פסק-הדין בתביעה העיקרית.

טענות המעסיקים על הפיטורין

טענת המעסיקים, כאשר התקיים ניתוק ממושך ביחסי העבודה נשענת בדרך-כלל על תמורות ושינויים, פרסונאליים ו/או פונקציונאליים, שהתחוללו במקום העבודה במהלך תקופת הניתוק של המפוטר ממקום העבודה. כך למשל, טענה לשינוי פרסונאלי במקום העבודה יכול ותהא טענה בדבר העסקתו של עובד חדש – במקום העובד שפוטר – העלול להיפגע ואף להיות מפוטר כתוצאה מהשבתו של העובד המפוטר למקום העבודה באמצעות מתן צו אכיפה על-ידי בית הדין לעבודה.
ואומנם, טענות כגון אלה מצדם של המעסיקים מצליחות להרתיע את בתי הדין מלפסוק סעד של אכיפה לטובת העובד שפוטר, וזאת עקב חששו של בית הדין לפגיעה באותו עובד חדש.

על-כן, בכדי למנוע מהמעסיק לטעון טענה מסוג זה, הצעד המתבקש מבחינתו של עורך-הדין המטפל בלקוחו שפוטרו/או שעתיד להית מפוטר, הוא להגיש בקשה לבית הדין למתן סעד זמני במסגרת התובענה בהליך העיקרי. מטרתו של הסעד הזמני הוא לחייב את המעסיק להשיב לעבודה את העובד שפוטר ו/או להמשיך את העסקתו של עובד שהחלטה על פיטוריו טרם יצאה מן הכוח אל הפועל. היתרון בבקשות מסוג זה הוא באפשרות לקבל את הסעד הזמני תוך פרק זמן קצר מאוד ומבלי להיגרר תקופה ארוכה וממושכת עד למתן ההחלטה בתביעה העיקרית.

באם יינתן צו המניעה במסגרת הבקשה לסעד זמני, והעובד ימשיך לעבוד ו/או ישוב לעבוד במקום עבודתו, הרי שהמעסיק לא יוכל לטעון כי נוצר ניתוק ממושך ביחסי העבודה מיום פיטורי העובד ועד ליום מתן פסק הדין בתובענה, המצדיק את העדפתו של סעד הפיצויים על סעד האכיפה, וזאת כאמור, בשל התמורות והשינויים שחלו במקום העבודה בתקופת הניתוק והחשש מפגיעה בעובדים אחרים.

פתרון ביניים בדמותה של הצהרת גור אריה

דא עקא, השיקולים והלבטים של בית הדין בטרם יפסוק סעד זמני לטובת העובד הינם רבים, סבוכים ומורכבים. לא כאן המקום להרחיב בשיקולים אלה ודי אם נאמר, כי סעדים זמניים אינם 'קלים להשגה' ובתי הדין לא נוהגים להעניק אותם לכל דורש. על כן, יצרה הפסיקה פתרון ביניים בדמותה של "הצהרת גור אריה".

הצהרת גור אריה, קיבלה את שמה, כעניין של זכות ראשונים, לאחר שניתנה בעניין דב"ע מה/ 3-71 טמיר – גור אריה, פד"ע טז 264 (1985), הצהרה זו למעשה ניתנת על-ידי המעביד לפייה כל שינוי שייערך במהלך תקופת הניתוק לא יעמוד כמכשול לפסק הדין – כך – אם בתביעה העיקרית יפסק שעל המעסיק להשיב את העובד לעבודה הרי שהמעסיק יהא מנוע מלטעון לשינוי, פרסונאלי או פונקציונלי, במקום העבודה.

מצב בו ניתנה הצהרה מעין זו ובסופו של הליך ראה בית הדין כי, מהותית, יש להשיב את העובד למקום העבודה, הרי שהמעסיק יהא מנוע מלטעון לניתוק ממושך ולשינויים במקום העבודה ובכך תיסלל דרכו של העובד בחזרה אל מקום עבודתו הקודם.

כך למשל, בעניין עע 456/06 אוניברסיטת תל-אביב כב' השופטת נ' ארד ציינה את הצהרת האוניברסיטה אשר עומדת בבחינת "הצהרת גור אריה" באשר לשמירת טענות העותרת וזכויותיה במתן סעד של אכיפה. וכך דברי השופטת בפסק הדין האמור:

השיקולים התומכים בסעד של אכיפה

נקדים ונציין כי מלכתחילה הצדיקו הפגמים המהותיים שנפלו בהליך הפיטורים ושלילת כל עילות הפיטורים, היענות לתביעתה המקורית של המשיבה למתן צו אכיפה והחזרתה למשרתה. על כך יש להוסיף את שקבע בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 19.1.04 לפיה: "מעמדה [של המשיבה] יקבע בפסק הדין ואין בחלוף הזמן שעד לסיום הדיון בתובענה והכרעה בה כדי לפגוע בכל טענה העומדת לה, לרבות לעניין החזרה לעבודה". אמנם לא נאמר במפורש כי לא יבוטל התקן בו שימשה המשיבה בתפקידה עובר לפיטוריה, אולם החלטה זו, שניתנה על בסיס הסכמת הצדדים, הינה בבחינת "הצהרת גור אריה" באשר לשמירת טענות המשיבה וזכויותיה במתן סעד של אכיפה."

עם זאת, לצערנו נראה כי בתי הדין לעבודה אינם מרבים לדרוש מהמעסיק את ההצהרה האמורה ואף לעיתים גם כאשר ניתנה הם לא מייחסים לה את המשקל הראוי במכלול השיקולים להענקת סעד האכיפה. אנו כשלעצמנו סבורים כי במקרים האפורים, בהם בתי הדין מתלבטים בשאלת מתן הסעד הזמני, עליהם לשקול להשתמש בכלי הצהרתי זה, אשר יבטיח כי אם יוחלט כי יש להעניק לעובד סעד של אכיפה הרי שהמעסיק יהא מנוע מלטעון לשינויים כאמור במקום העבודה.

הערה:
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.