החברה הישראלית היא חברה מורכבת במיוחד הכוללת עמים שונים, ארצות מוצא שונות, דתות שונות ומן הסתם גילאים שונים, מצבים משפחתיים שונים ומגדרים שונים. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר להפלות על פי כל אחד מאותם קריטריונים. האם הדבר אכן כך? לא בהכרח. מה קורה באמת עם אפלייה במקום העבודה ואיך להתמודד עם זה?

מהו הגורם המרכזי לאפלייה?

הגורם המרכזי הוא הפיכתה של המדינה ממדינת רווחה למדינה קפיטליסטית. גם אם קפיטליזם לוקח את הטובים ביותר אשר יגדילו את תפקותיה של חברה ככל האפשר כך שישנו למעשה שוויון הזדמנויות, הדבר אינו בדיוק כך. במסגרת הקפיטליזם מרשות לעצמן חברות לשאול שאלות בנוגע למצב משפחתי, הכוונות להכנס להריון כשמדובר בנשים או על כמות המילואים בשנה לגברים. אלה שאלות שאינן רלוונטיות ואסור כי אלו יהיו השיקולים בהכנסת עובד כזה או אחר לעבודה. תמיכת הממשלה בקפיטליזם מעצימה את התופעה.

כיצד באה לידי ביטוי אפלייה על רקע לאום?

אפלייה במקום העבודה על רקע לאום באה לידי ביטוי הן בהזדמנויות להתקבל למקום העבודה והן בנקודות מסויימות מול עובד. מקרים כמו עובד ערבי שסירבו לשלם לו 150% ביום שישי, או עובדות שפוטרו ממקום העבודה רק משום שהן ערביות אלה מקרים עליהם ניתן לשמוע מדי פעם בפעם תקשורת.

כיצד מתבטאת אפלייה על רקע מגדרי?

קצרה היריעה מלכתוב על אפלייה במקום העבודה מול נשים. נשים נמצאות במצב מורכב מאוד ונופלות בין הכסאות משום שהן במקרים רבים עדיין הנוכחות המרכזיות בבית והמטפלות במשפחתן ובגלל כל המצב המורכב של הריון ולידה. אך לא רק במצבים אלה מתבטאת אפליית נשים. נמצא במחקרים כי גברים מרוויחים פי 1.9 יותר מאשר נשים בתפקיד זהה. אמנם לאט לאט בעקבות פסקי דין תקדימיים כאלה ואחרים נחקקים חוקים באשר לזכויות נשים במקום עבודה אך עדיין העבודה עוד רבה.

מה ניתן לעשות לצמצום האפלייה?

לדברי עו"ד דיני עבודה אסתי עוקב, מה שניתן לעשות הוא בעיקר לפעול מול המעביד ממנו התקבלה תחושת אפלייה. אם פעם אנשים היו פוחדים להגיב, היום, בעיקר לאחר תיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשנת 1995 אנשים ונשים נוטים יותר לעמוד על הזכויות המגיעות במסגרת זכויות עובדים ולתבוע מקומות עבודה וכך ישנה התקדמות, גם אם איטית בתחום.

כולנו זקוקים לעבודה ולפרנסה. לכולנו זכות שווה להתפרנס בכבוד ולכן אפלייה במקום העבודה מכל סיבה שהיא היא תופעה אותה יש למגר.