פיצויי פיטורים הם אחד ממרכיבי ההגנה המרכזיים על עובדים בישראל. מדובר בזכות יסוד המובטחת לעובד שפוטר ממקום עבודתו, ומטרתה להבטיח רשת ביטחון כלכלית עם סיום יחסי העבודה. עם זאת, לא בכל מקרה יוענקו פיצויים – ובנסיבות מסוימות, עשוי מעסיק לטעון לזכותו לבצע שלילת פיצויי פיטורים. נשאלת השאלה – האם זה מותר? באילו תנאים? ומה קובעת הפסיקה?

לפי חוק פיצויי פיטורים, עובד שפוטר לאחר שנת עבודה אחת לפחות, זכאי לפיצויים בגובה שכר חודשי עבור כל שנת עבודה. החוק רואה בזכות זו קניין שנצבר לאורך זמן, ויש להגן עליו. אך לצד הזכות, קיים סעיף 16 לחוק שמעניק לבית הדין לעבודה סמכות לשלול פיצויים, כולם או חלקם, במקרים חריגים של התנהגות חמורה מצד העובד. כלומר – מניעת פיצויי פיטורים אינה הכלל, אלא החריג, ויש לה הצדקות מוגדרות. למעשה, נקודת המוצא היא שהעובד זכאי לפיצויים – והנטל על המעסיק להוכיח מדוע יש לשלול אותם, נטל שאינו פשוט כלל.

מתי ניתן לשלול פיצויים?

בתי הדין לעבודה דנו לאורך השנים בעשרות מקרים של שלילת פיצויי פיטורים. הפסיקה קובעת כי רק במקרים חמורים, שבהם נפל פגם מהותי בהתנהגות העובד, ניתן לשלול את הפיצויים. כך למשל, מקרים של גניבה, מרמה, אלימות פיזית או מילולית קשה, חשיפת סודות מסחריים או פגיעה חמורה במקום העבודה – עשויים להיחשב כעילה לשלילת הפיצויים. עם זאת, גם אז – בית הדין בוחן את הנסיבות בכל מקרה לגופו. יתרה מכך, לא בכל מקרה של התנהגות בעייתית יש הצדקה לשלול פיצויים באופן מלא. לעיתים, בית הדין יבחר בשלילה חלקית בלבד, במיוחד כאשר מדובר בעובד ותיק, או כאשר ההתנהגות לא לוותה בכוונה פלילית.

שלילת פיצויי פיטורים – לא החלטה חד צדדית

נקודה קריטית שחשוב להבין: למעסיק אין סמכות לשלול בעצמו את הפיצויים. הוא רשאי לטעון לכך, אך ההחלטה היא בידי בית הדין לעבודה. כלומר, גם אם עובד פוטר "לאלתר", והמעסיק סבור שמעשיו מצדיקים שלילה – עליו להגיש תביעה או להעלות את הטענה בדיון משפטי מתאים. ניסיון חד-צדדי של מעסיק לשלול פיצויי פיטורים מבלי לפנות לערכאה מוסמכת – נחשב לפגם בהתנהלות, ואף עלול לגרור חיוב בפיצויים נוספים לעובד. לכן, חשוב לכל מעסיק לפעול בליווי משפטי ולהימנע מקבלת החלטות חפוזות על בסיס רגשי בלבד. בית הדין מבצע איזון בין זכויות העובד לבין החומרה המיוחסת למעשיו.

שלילה מלאה מול שלילה חלקית

בתי הדין מבדילים בין שלילת פיצויים מלאה – כלומר, ביטול מוחלט של כל פיצויי הפיטורים – לבין שלילה חלקית, בה נפסק כי רק חלק מהסכום יקוזז או יישלל. הנטייה בפסיקה היא ליישם שלילה חלקית במקרים שבהם יש התנהגות בעייתית, אך לא במידה קיצונית. לדוגמה, עובד שהתרשל בעבודתו בצורה חוזרת ונשנית, אך לא מתוך זדון, או מי שהתבטא בצורה לא נאותה כלפי מנהליו אך לא נקט באלימות – עשוי להיפגע בזכאותו, אך לא לאבדה לגמרי. כך, שלילת פיצויי פיטורים הפכה לאורך השנים למנגנון גמיש, שבו בית הדין מבצע איזון בין שיקולי צדק, חומרת העבירה, הוותק של העובד, תפקודו הכללי ותום הלב של הצדדים.

תום הלב של המעסיק – גורם קריטי בהחלטה

כאשר בית הדין בוחן בקשה לשלילת פיצויים, הוא לא בוחן רק את מעשי העובד, אלא גם את התנהלות המעסיק. האם הוא פעל בצורה הוגנת? האם הזהיר את העובד? האם ניסה לגשר ולמצוא פתרון לפני הפיטורין? במקרים שבהם יימצא כי המעסיק פעל ממניעים אישיים, או השתמש בטענות שקריות כדי להתחמק מתשלום הפיצויים, סביר להניח שבית הדין ידחה את הבקשה. זהו אחד ההיבטים שבהם ליווי משפטי עם עו"ד מומחה כמו עו"ד אסתר עוקב הוא קריטי. טענה כמו מניעת פיצויי פיטורים צריכה להיות מנוסחת היטב, נתמכת בראיות, ומתועדת בצורה קפדנית – אחרת עלולה לחזור כבומרנג.

כיצד לפעול במקרה של שלילת פיצויים?

עובד שפוטר ונטען כלפיו כי לא יקבל פיצויי פיטורים – רשאי להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, ולדרוש את הפיצויים המלאים. במקרים רבים, הטענה לשלילה היא חלק מאסטרטגיה של המעסיק להפחית עלויות – אך בית הדין לא ממהר לקבל טענות מסוג זה ללא הוכחות חד-משמעיות. העובד יידרש להציג תפקוד תקין, היעדר כוונה לפגוע במקום העבודה, ולעיתים גם המלצות קודמות או תיעוד חיובי מתיקו האישי. בנוסף, עליו להוכיח שהפיטורים נעשו שלא כדין – למשל, ללא שימוע, או תוך פגיעה בזכויות נוספות כמו הודעה מוקדמת או תשלום עבור ימי חופשה.

בכל מקרה שבו עולה שאלת שלילת פיצויי פיטורים, מומלץ בחום להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני עבודה. לפרטים נוספים לייעוץ מקצועי ממשרד עו"ד אסתר עוקב צרו איתנו קשר עוד היום.